פסק-דין בתיק בר"ע 673/05

1.         המשיבה הגישה לבית המשפט לתביעות קטנות תביעה כנגד המבקש. הרקע לתביעה הן עבודות נגרות שביצע המבקש בבית המשיבה בשנת 1999. כחמש שנים לאחר ביצוע העבודות, הגישה המשיבה תביעה כספית על סך 13,689 ש"ח בגין ליקויים בעבודות הנגרות, עבודות שכללו התקנת ארונות מטבח וארונות אמבטיה ושעלותן הכוללת הייתה 19,000 ש"ח.

המבקש הגיש תביעה שכנגד ובה תבע סך 5,000 ש"ח בגין תוספת עבודות שלא היו כלולות בהסכם המקורי בין הצדדים, ושעבורן לא שולמה התמורה.

2.         בית המשפט לתביעות קטנות מינה מומחה מטעמו לבדיקת טיב העבודות. על יסוד חוות דעת המומחה ותשובותיו לשאלות הבהרה, ובעניינים שהמומחה לא התייחס אליהם (ארונות האמבטיה) על יסוד אומדנה, פסק בית המשפט, כי על המבקש לשלם למשיבה פיצוי בסך 4,300 ש"ח (כולל מע"מ), ליום מתן פסק-הדין, וחייב את המבקש גם בהוצאות משפט בסך 1,500 ש"ח, כאשר בסכום זה נכללות גם העלויות הכרוכות בתשלום למומחה מטעם המשיבה ולמומחה מטעם בית המשפט.

3.         על פסק-הדין האמור הוגשה בקשת רשות ערעור, והמשיבה השיבה לה בכתב. לאחר שאפשרתי לצדדים להתייחס לאפשרות, לפיה אדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ולאחר שהמבקש הסכים לאפשרות זו והמשיבה לא התייחסה אליה, ולאחר שהגעתי למסקנה שהדיון בדרך האמורה לא יפגע בזכויות בעלי הדין, החלטתי לדון בבקשה בדרך האמורה.

4.         המבקש מפרט בבקשתו מספר טענות אשר שתיים מהן ראויות להתייחסות. טענה אחת היא שבית המשפט קמא התעלם לחלוטין מהתביעה שכנגד שהגיש המבקש. אכן, עיון בפסק-הדין מראה, כי בית המשפט לא התייחס כלל לטענותיו של המבקש שעל פיהן חייבת לו המשיבה סכום כסף נוסף בגין עבודות נוספות. בדיון שהתקיים ביום 1.9.04 לא התייחסו בעלי הדין לעניין זה, אך המבקש שב והיפנה את תשומת לב בית המשפט לתביעה שכנגד בגדר תגובתו לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, תגובה שהוגשה ביום 1.11.04.

הטענה השניה שבפי המבקש נוגעת לפרשנות שניתנה על-ידי בית המשפט להסכמה שהושגה בין הצדדים במסגרת הליך קודם, כמפורט להלן.

לאחר שהמחאה שניתנה למבקש על-ידי המשיבה לא נפרעה, פתח המבקש בהליכי הוצאה לפועל כנגד המשיבה. במסגרת הליכים אלה הגיעו הצדדים לידי הסכמה שהועלתה על הכתב וכונתה "הסדר חוב". במבוא להסדר החוב נאמר, כי המשיבה "מעוניינת לפרוע את השיק" והצדדים הסכימו כי הסכום של 8,624 ש"ח ישולם בתשלומים. עוד נרשם בסעיף 3 להסדר החוב, כי "עם פרעון הסכום הנ"ל יהווה הדבר כסילוק מלא וסופי של פרעון ההלוואה ולא תישא הפרשי הצמדה וריבית כלשהן", ובסעיף 4 להסדר נרשם, כי "פרט האמור לעיל לא יהיו לצדדים באופן הדדי כל תביעות ו/או דרישות מסוג כלשהו".

על יסוד הסכמה זו טען המבקש בבית המשפט קמא, כי המשיבה ויתרה על כל טענותיה כנגדו ודי בכך כדי לדחות את תביעתה.

בית המשפט קמא דחה טענה זו ופסק, כי הסדר החוב אינו מונע מהמשיבה להגיש את התביעה הנדונה: "ההסדר לא מתיימר לעשות כן, ודן במפורש בפרעון 'ההלוואה' (הכוונה כנראה להמחאה שלא כובדה). המעט שניתן לומר הוא כי על הסדר שעניינו התחייבות שלא לתבוע מוטלת חובה לפרט הסכמה מעין זו במפורש ובמפורט, ומשתיקתו אנו למדים כי לא כך היו פני הדברים".

 לטענת המבקש, פרשנות הסדר החוב שגויה, שכן מדובר בהסכמה חוזית המתייחסת למכלול התביעות ההדדיות הקשורות לעבודות הנגרות שביצע המבקש בבית המשיבה.

5.         בפי המבקש טענות נוספות כנגד קביעותיו של בית משפט קמא, אך אין בהן ממש. אין מקום להתערב בממצאיו של בית המשפט בדבר טיב העבודה שביצע המבקש ובדבר עלות התיקונים הנדרשים. בית המשפט ביסס ממצאים אלה על חוות דעת המומחה מטעמו ואין מקום לטענה, לפיה לא עומדת למשיבה עילת תביעה בגין רשלנות בביצוע העבודות.

עם זאת, יש לקבל את טענת המבקש, לפיה שגה בית המשפט כאשר לא התייחס כלל לתביעה שכנגד. זאת ועוד, לאחר שבית המשפט יתן דעתו לטענות המבקש בגדר התביעה שכנגד, יהיה מקום לשוב ולשקול את מסקנתו באשר לפרשנות הסדר החוב שבין הצדדים. הפירוש שניתן להסדר זה על-ידי בית המשפט קמא, לפיו אין בהסדר האמור כדי למנוע מהמשיבה לתבוע את המבקש בעניינים שאינם נוגעים לפרעון ההמחאה המסוימת שהוגשה לביצוע בהוצאה לפועל, הוא פירוש אפשרי, הנסמך, בין היתר, על עקרון פרשני לפיו יש לפרש בצמצום תניות שעניינן הגבלת האפשרות של אחד הצדדים לממש את זכויותיו בבית המשפט.

מנגד, בית המשפט לא התייחס לאמור בסעיף 4 של הסדר החוב, לפיו לצדדים לא יהיו "כל תביעות ו/או דרישות מסוג כלשהו" (ההדגשה אינה במקור) ולנסיבות החתימה על מסמך זה. בנוסף, לצורך פרשנות הסדר החוב ייתכן ויש רלבנטיות לשאלה מה היו הויתורים ההדדיים של הצדדים. בגדר שאלה זו יש חשיבות לברר האם אכן עמדה למבקש התביעה אותה הביא עתה בגדר התביעה שכנגד. אם יסתבר שהסדר החוב מבטא ויתורים אמיתיים הדדיים, ואין בו אלא ויתור חד צדדי של המשיבה, כי אז יכולה להיות לכך השלכה לעניין פרשנותו. מכאן, שלאחר שבית המשפט יפסוק בתביעה שכנגד, יהיה מקום לשוב ולהידרש לפרשנות הסדר חוב, כמפורט לעיל.

6.         על יסוד האמור לעיל, אני מקבל את הערעור בחלקו. פסק-דינו של בית משפט קמא מבוטל והדיון מוחזר אליו לצורך בחינת התביעה שכנגד ובחינה מחודשת של פרשנות הסדר החוב. לצורך האמור לעיל, רשאי בית המשפט לשמוע ראיות נוספות. יובהר, כאמור לעיל, כי פרט לשני העניינים הנ"ל אין מקום לקבלת בקשת רשות הערעור.

לא ראיתי לנכון לעשות צו להוצאות בהליך דנן, ועל פי תוצאת ההליך בבית המשפט קמא, תפסקנה ההוצאות גם בהתחשב בהליך דנן.

המזכירות תמציא העתק פסק-הדין לב"כ המבקש ולמשיבה.

ניתן היום, ב' באייר תשס"ה (11 במאי 2005), בהעדר הצדדים.